מילון עברי-ערבי חדש

בכנסת הנוכחית מכהנת ח"כית פעלתנית במיוחד שמקפידה להדהד את מסריה על כל במה אפשרית. גילינו שבתקופה האחרונה, בדיווחים על אודותיה בכלי התקשורת בערבית, הוצמד לה הכינוי רַ*דַ&א*חַה (ردّاحة). אחד מחברי הכנסת הערבים אף חרז לעברה "*כֻּ*ל& *סַא*חַה *פִי*הַא רַ*דַ&א*חַה". ובכן, מהי אותה רַ*ד&א*חַה?

קשה להגדיר במילה אחת את הפועל *רַ*דַח. אפשר לומר כי הוא מתאר התנהגות שכוללת דיבור בקול גבוה, פיזור שקרים, חרחור ריב, ניבול הפה ובקיצור, גסות רוח. את המשפט המחורז לעיל ניתן לתרגם: בכל כיכר עיר נמצא את מחרחרת הריב. ורגע לפני שנואשם במיזוגניה נציין שאין מדובר בכינוי שמיוחס רק לנשים אלא גם יש רַ*דַ&א*ח. אגב, אין לבלבל בין המילה רַ*דַ&א*ח למילה רַ*דַא*ח, שפירושה ענפי העץ (עֲפָאִים בעברית גבוהה).

את התשובה לשאלה מי היא אותה רַ*ד&א*חַה פרלמנטרית נשאיר לדמיונכם הפרוע.

השבוע הוספנו למילון ערך מעניין - "טומבוי". בויקיפדיה מגידירים את המונח באופן הבא:

טומבוי (מאנגלית: Tomboy) הוא מונח הנמצא בשימוש בעיקר במדינות ובאזורים דוברי אנגלית ומתייחס לנערות ולנשים המפגינות מאפיינים או התנהגויות הנחשבים כאופייניים לבנים, כולל לבישת בגדים "גבריים" ומעורבות במשחקים ובפעילויות שהן פיזיות בטבען ונחשבות בתרבויות רבות "לא-נשיות" או שייכות ל"תחום של הבנים".

בערבית המדוברת ישנו מונח מקביל ל"טומבוי" והוא *חַ*סַן *סַ~*בִּי (حسن صبي).

*אִ@*בֱּן חָ*רָא*ם (إبن حرام) הוא המונח שבו משתמשים על מנת לתאר ממזר, ילד "לא חוקי", שנולד לאשה שלא מבעלה.

ישנן עוד שתי מילים מקובלות נוספות ל-ממזר: האחת, שכנראה הגיעה לערבית מהשפה התורכית, הוא בַּנ*דוּ*ק [בַּנַ*דִי*ק] (بندوق [بناديق]). ל-בנדוק שימוש נוסף בערבית מדוברת: כינוי חיבה למישהו שהוא "שד משחת": פיקח, זריז, שובב; השניה היא *כַּא*סֵר [כַּ*וַא*סֵר] (كاسر [كواسر]), מילה שעד כמה שידיעתנו משגת, מתארת לרוב נשים "ממזרות" (*בִּ*נת *כַּא*סרֶה, מַ*רַא*ה *כַּא*סרֶה וכד').

עונת הקיץ בישראל היא תקופה שרבים מנצלים לצורך מעבר לדירה חדשה. מרגע שהתחיל החופש הגדול, ובמיוחד לאחר תשעה באב, מתמלאים רחובות הערים במשאיות שמעמיסות או פורקות תכולות דירה.

בדרך אל הדירה החדשה, כאשר אורזים את הכל בארגזים, מגלים פעמים רבות כמה חפצים חסרי שימוש, תועלת ותכלית הספקנו לצבור בדירה הקודמת, להלן: "שמונצעס".

אולי בעברית אין להם שם מוגדר, ולכן אנו בורחים ליידיש, אבל בערבית יש לחפצים כאלה שם: כַּרַא*כִּי*בּ (كراكيب) (צורת הרבים). יש גם צורת יחיד – כַּר*כּוּ*בֶּה (كركوبة) – אבל בואו נודה על האמת – במציאות זה תמיד בצורת רבים...

המציאות הקשה של ימינו מזמנת לנו אין-ספור משאים-ומתנים, במהלכם אנו נתקלים שוב ושוב בביטויים "כיפופי ידיים" או "הורדת ידיים". ובערבית?

ובכן, הורדת ידיים, הפעולה שבה שני אנשים אוחזים זה בכף ידו של זה ומנסים להטיחה אל השולחן נקראת מֻ*כַּא*סַרה (مكاسرة) והפועל שמשמעותו התחרה בהורדת ידיים הוא *כַּא*סַר [י*כַּא*סֵר] (كاسر [يكاسر]).

בתקווה שמשחקי הורדות הידיים ייגמרו ונוכל לחזור לחיים שקטים ורגועים.

הקיץ הגיע ואיתו גם הגיעה עונת המנגלים וה"על האש". אז איך אומרים בערבית ברביקיו, טכניקה לצליית בשר שהפכה לתופעה החברתית? אפשר כמובן להשתמש בפועל *שַ*וַא (شوى) שפירושו לצלות על האש: שַ*וֵי*נַא *לַ*חם (צלינו בשר) או אַ@*כַּ*לנַא מַ*שַא*וִי (אכלנו בשר בשר צלוי). במקרה שלנו מדובר בבשר, אבל אפשר להשתמש בפועל הזה לכל מאכל שנצלה באש. למשל, הביצים הקשות, שבמקרים רבים נמכרות לצד הבייגלה הירושלמי, נקראות *בֵּי*ד~ *מַ*שוִי (بيض مشوي שם קיבוצי), *בֵּי*דָ~ה מַש*וִ*יֶ&ה (بيضة مشوية בצורה היחיד) מכיוון שהן לא בושלו במים אלא הוכנסו לתנור ונצלו בחומו.

במילון החדש הוספנו לערך "צליה" את הביטוי השגור *הַ*ש& וּ*נַ*ש& (هشّ ونشّ), שפירושו "על-האש" או "ברביקיו".

*הַ*ש& (هشّ) צורת פועל שפירושה "לגרש זבובים" או "לנפנף"; *נַ*ש& (نشّ) צורת פועל שפירושה "לאכול" - ושתיהן נמצאות בשימוש, כנראה, רק בביטוי הזה. החיבור בין השניים, *הַ*ש& וּ*נַ*ש& (לנפנף ולאכול) יוצר את המשמעות "לעשות על האש".

הקיץ כבר כאן, ואיתו חום, זיעה – ועונת החתונות. השבוע הזדמן לנו לעבוד על הערך המורכב "חתונה", על הסתעפויותיו הרבות, והוספנו התייחסות ל- تعليلة תַעַ*לִי*לֶה [תַעַ*לי*ל]: מסיבה בחוג המשפחה הקרובה והחברים לכבוד החתן או הכלה, הנערכת מספר ימים לפני החתונה. המנהג מקובל מאוד בצפון ישראל, ופחות מקובל באזור ירושלים. נהוג לקיים את המסיבה בחצר הבית, להגיש כיבוד קל, ולדחוק במוזמנים לשיר ולרקוד. המהדרין יקיימו את התעלילה לכבוד החתן במשך כמה לילות רצופים.

כידוע, בשנים האחרונות חדר לשיח חיינו הביטוי "חמוצים" ולא בהקשרו הקולינארי אלא בהקשר של "חמיצות פנים".

במילון תוכלו למצוא את הפועל *כַּ*שָ&ר (كشّر) שפירושו הזעפת הפנים או קימוט המצח.

לפיכך אדם שזועף, שמקמט את מצחו, חמוץ פנים הוא מ*כַּ*שֵ&ר (مكشّر) ו*כַּש*רָה (كَشرَة) פירושה קימוט המצח, ארשת פנים זועפת או בקיצור חמיצות.

ובאופן ציורי אפשר לומר על אדם שהוא חמוץ פנים עד כדי כך, שחמיצותם מונעת מהלחם לתפוח: *כַּ*שרֵתוֹ בּ*תִ*קטָע^ל-חַ@*מִי*רֶה מִנֶ^ל-*חֻ@*ֹבֱּז (كشرته بتقطع الخميرة من الخبز)

לפני ארבע שנים שברה *עַ@*זל ע@*רַ*יֶבּ את האינטרנט. בעודה תלמידת תיכון הצליחה העלמה הצעירה מכפר כנא לכבוש את אוזניהם וליבותיהם של מיליוני מאזינים כששוררה את השיר "לילה מרמאללה" (*לֵי*לֶה *מִ*ן רא*מא*ללה ليلة من رام الله).

שורה אחת בשיר שיגעה לא מעט מאזינים שאינם בקיאים בלהג הפלסטיני הצפוני. "בּ*אִ@י*דַכּ *בַּא*קֵת *וַ*רד, *סִ*רִי *מִ*רִי, *רָא*יֵח *גַ@א*י". ההתחלה - בידך זר פרחים – ברורה. הסוף – הלוך ושוב – גם מוכר. אבל מה זה בדיוק *סִ*רִי *מִ*רִי (سرّي مرّي)?

ובכן, עיון במילון החדש יגלה שפירוש הביטוי הנ"ל הוא גם כן "הלוך ושוב".

במילים אחרות *סִ*רִי *מִ*רִי = *רָא*יֵח *גַ@א*י ואותו בחור שעליו שרה עַ'זל אחז בידו זר ורדים והתהלך הלוך ושוב, הלוך ושוב.

השבוע טיפלנו (בין השאר) בערך "בלגאן", ודיברנו על איך קרה שבאדיבותה של סדרת הטלוויזיה הידועה, הפכה המילה פָוּדָא לנפוצה ושגורה בקרב דוברי עברית. אבל בערבית מדוברת יש מילים נוספות שמתארות בלגאן או אי-סדר (לצד משמעויות נגזרות שיש לחלקן), למשל:

• הֵי*זַעַה*
• *שוֹ*שָרָה [שַ*וַא*שֶר]
• *טוֹ*שֶה [טוֹ*שַא*ת, *טֹ*וַש]

כולן יופיעו במילון כחלק מהערך, עם משפטים להדגמת השימוש הנכון והמקובל.

השקנו את דף הקמפיין! תודה לכל מי שכבר תמך. נעדכן כאן בכל שבוע על התקדמות הפרויקט.